פסק-דין בתיק עש"א 38236-11-11

1.       לפנינו ערעור לפי סעיף 10 (א) ל חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981 (להלן - החוק) שבו עותרת המערערת, חברה פרטית העוסקת בלימודים והכנה לבגרות באזור ירושלים, לביטול הבאתם של שיקים במניין השיקים  שסורבו על ידי המשיב (להלן - הבנק), במסגרת הגבלה שהוטלה על חשבון המערערת בבנק.

טענות המערערת

2.        בכתב הערעור הציגה המערערת רשימה של 23 שיקים בסך כולל של 87,430 ש"ח, שסורבו, לטענתה, שלא כדין (להלן- השיקים).

המערערת מבקשת לגרוע מרשימת השיקים 10 שיקים ולמנוע הבאתם של 12 השיקים הנוספים ברשימת ההגבלה.

3.       המערערת טוענת כי על הבנק היה לכבד את השיקים  הואיל והיה ידוע לו היקף הכנסותיה של המערערת ,בהיותה מפקידה מדי חודש סכומי כסף גבוהים, ואף כי בידיו של  הבנק מצויים בטחונות, בסך כולל של כ-475,232 ש"ח, המכסים את מסגרת האשראי ואת יתרת החוב שבתיק.

4.       עוד טוענת  המערערת,  כי מסגרת האשראי שלה  עמדה על 80,000 ש"ח והיא פנתה מספר פעמים לבנק בבקשה להגדיל את מסגרת האשראי אולם בקשתה נדחתה.

5.        לטענת המערערת, לאור היכרות הבנק את הכנסותיה הגבוהות מדי חודש, המגיעות לסכומים של מאות אלפי שקלים, היה עליו לכבד את השיקים ולהיענות לפניותיה להגדיל את מסגרת האשראי.

עוד נטען, כי  על יסוד הביטחונות שהמציאה המערערת ולאור ההפקדות הגבוהות שנעשו בחשבונה -  הבנק היה מחויב לכבד את השיקים דרך היענות לבקשתה להגדיל את מסגרת האשראי, אפילו באופן זמני.

6.       טענה נוספת שמעלה  המערערת היא,  כי הפעולות שנעשו בחשבון משקפות נוהג שהיה קיים בינה לבין הבנק בדרך של הסכם מכללא לפיו המערערת יכולה לנהל את חשבונה ביתרת חוב על סמך הפקדת סכומים גבוהים מעת לעת, ובהישען על הביטחונות שלה אצל המשיב, ובסירובו פעל הבנק ברשלנות ובניגוד לנוהג  עליו הסתמכה המערערת.

7.       המערערת מוסיפה,  כי הסירוב  נעשה שלא כדין והיסב לה נזקים כלכליים ותדמיתיים בלתי הפיכים , אשר אינם ניתנים לאומדן.

טענות הבנק

8.       כטענה מקדמית השיב הבנק שיש לדחות את הערעור על הסף הואיל והמערערת  לא הראתה פנייה מוקדמת לבנק לביטול הבאת השיקים במניין השיקים שסורבו, כפי שנדרש בתקנה 4 לתקנות שהוצאו מכוח החוק, ומטעם זה בלבד  יש לדחות את הערעור.

9.       לגופו של עניין טוען  הבנק, כי לזכותה של המערערת עמדה מסגרת האשראי בגובה 80,000 ש"ח  וכל אימת שהמשיכות מהחשבון הביאו אותה לחריגה מהמסגרת, סירב הבנק את השיקים שהביאו לחריגה מהמסגרת. לדבריו, אין כל חובה על הבנק לכבד שיקים שהוצאו מעבר למסגרת האשראי, והמערערת לא הייתה רשאית להסתמך בהוצאותיה החורגות על הביטחונות מבלי שניתן לה אישור מפורש לכך.

10.   הבנק מכחיש  כל הסכם מכללא או נוהג בינו לבין המערערת וטוען כי  גם אם בעבר לא סורבו שיקים בשל כיסוי במזומן של חריגות בחשבון שנעשו באיחור קל -  הדבר נעשה מרצון טוב , תוך הפעלת שיקול דעת לפנים משורת הדין, שאין בו כדי לחייב את הבנק לפעול באותו האופן בעתיד, ולא הוכחה כל חובה משפטית שלו לעשות כן.

11.   לטענת הבנק, לא הייתה עליו כל חובה להגדיל את מסגרת האשראי של המערערת וכי הבנק יידע את מנהל המערערת, מר שלמה אבידן, על כל שיק שהוחזר,  ומשכך - אין למערערת להלין ביחס להטלת ההגבלה על חשבונה, אלא על עצמה.

דיון והכרעה

12.   לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים, לרבות תשובת המערערת לתגובת הבנק, ראיתי לדחות את הערעור, כפי שיבואר להלן.

13.   סעיף 10(א) לחוק מסדיר את זכות הערעור של לקוח מוגבל וקובע:

"10. (א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במניין  השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה: